<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' שותפות פ"א</h1>
<h2>דף צג.</h2>
כשירצו השותפין להשתתף במעות כך יקנה כל אחד ממון חבירו להשתתף בו, יביא כל אחד מעותיו ויטילו לכיס אחד ויגביהו שניהם הכיס, אבל אם כתבו שטר בעדים ובקניין שיביא זה מאה וזה מאה וישתתפו, לא קנה כל אחד ועדיין לא נעשו שותפין, שאין מטבע נקנה בחליפין. רצו להשתתף במטלטלין, כיון שקנו מידן שכל אחד יביא כדו של דבש וזה יביא חביתו של יין והרי נשתתפו בהן, נעשו שותפין בהן. וכן אם ערבו פירותיהן (אם) [או] ששכרו מקום בשותפות והניח זה חביתו וזה כדו שנשתתפו בהן הוו שותפין. כלל הדבר, בכל הדרכים שקונה הלוקח, באותן הדרכים עצמן קונין השותפין זה מזה הממון מוטל ביניהן להשתתף בו. אומנין שנשתתפו באומנות, אע"פ שקנו מידן, אינן שותפין. כיצד, שני חייטין או שני אורגים שהתנו ביניהן שכל שיקח זה וזה במלאכתו יהיה ביניהן בשוה, אין שותפות כלל, שאין אדם מקנה לחבירו דבר שלא בא לעולם, אבל אם היו לוקחין הבגדים מממון עצמן ותופרין אותן ומוכרין, ולוקחין השתי והערב ממעותיהן ואורגין ומוכרין ונשתתפו בממון שלוקחין בו, הוו שותפין וכל מה שירויחו בשכר מלאכתן במשאן ובמתנן הוי לאמצע. פ' מי שהיה נשוי, אמר שמואל, שותפין שהטילו לכיס זה מנה וזה (ב)מאתים וזה שלש מאות ונתעסקו כולן בממון, וכת' רב אלפס, אף אם נתעסק האחד בממון בלבד, פחתו או הותירו, השכר או הפחת ביניהן בשוה לפי מניינן ולא לפי המעות. ואפילו לקחו שור לטביחה שאלו טבחוהו היה כל אחד נוטל מבשרו כפי מעותיו, אם מכרוהו חי ופחתו והותירו השכר או הפחת לאמצע. בד"א כשנשאו ונתנו במעות שנשתתפו בהן, אבל אם המעות קיימין ועדיין לא הוציאו אותן ופחתו או הותירו מחמת המטבע ששינה המלך או אנשי המדינה, חולקין השכר או ההפסד לפי המעות. בד"א בסתם, אבל אם התנו שיטול בעל המאה שלש רבעים מן השכר ויטול בעל המאתים רביע ואם יפחתו לא יפחות זה שיטול שלש רביעי השכר אלא רביע ההפסד ויפסיד זה שנוטל רביע השכר שלש רבעים מן הפחת, הרי אלו חולקין כפי מה שהתנו, שכל תנאי שבממון קיים.
